ילדינו המיוחדים מקבלים בקלות ובשמחה את יום העצמאות. זהו יום של חגיגות, מסיבות, שמחה והופעות – מהדברים הכי "מקובלים" אצל ילדינו המיוחדים. חלק מהמיוחדות שלהם היא חיבור מיידי ובלתי אמצעי לשמחה ולמסיבה. אך מה קורה ביום השואה? יום זיכרון לאומי, יום עצוב לאנשים רבים, יום המסמל את האסון הגדול של העם היהודי?
האם נכון לספר לילדינו את כל האמת? מה הם יודעים על כך ומהי ההשפעה של התכנים השואתיים עבורם?
קשה לדעת. מה גם שכל ילד מיוחד – הוא מיוחד בפני עצמו. אבל אנחנו ההורים ואנשי המקצוע המלווים אותם שנים רבות, פגשנו אותם במצבים כאלה וכולנו יודעים שמצבי סבל ואסון אינם בהכרח מצבים שילדינו מבינים את משמעותם בהקשר של אנשים אחרים, שאינם הם עצמם. איננו בטוחים כיצד הם חווים מצבים כאלה. זו הסיבה, לדעתי, שמומלץ להנגיש את יום השואה לילדינו בעדינות ובתשומת לב.
למשפחות שיש סיפורי שואה בתוכם מומלץ להנגיש לילדיהם המיוחדים את השואה דרך סיפורי כוח וחוזק על אנשי המשפחה שעברו את השואה. להעביר מידע של זכרונות טובים מהאנשים שנספו בשואה, ולאו דווקא את סיפורי הסבל שעברו. תכנים שיש בהם חוזקה ואומץ הם נושאים שילדינו מתחברים אליהם ומבינים. דרך סיפורים כאלה אפשר לדבר על הקונטקסט הרחב של התקופה – תקופת השואה – מבלי להיכנס לפרטים מדויקים על הזוועות שהיו.
למשפחות שאין סיפורי שואה בתוכם, מומלץ להנגיש את זה כיום לאומי שייך לכולנו כאן, במדינת ישראל, ויש לכבד אותו כי הוא שייך לכולם. משמעות הדבר עבורם, דרך המחשבה של כל אדם עם צרכים מיוחדים, היא להיות "שותף" ביום ששייך לא רק לנו ולמשפחה הקטנה שלנו, אלא לכל האנשים בארץ. גם אם המשמעות אינה ברורה באופן עמוק ורחב, עלינו ללמד את ילדינו על דברים גדולים, לאומיים, עולמיים שקורים מסביבם. לעזור להם להיות "שייכים" למשהו גדול יותר מהם עצמם. יום השואה הוא יום כזה.
יש סרטים (וילדינו מתים על סרטים…) "קלים" יותר לצפייה המומלצים עבורם, ורצוי לא לחשוף אותם לחומרים מצולמים שיכולים לגרום להם לפחדים ולאי הבנה של הדבר עצמו.
חשוב לקחת בחשבון שילדינו יחקו את מעשינו וילכו אחרינו (כמשפחה, כקהילה) מבלי לשאול שאלות, אלא – כי ככה עושים. אני ממליצה לשתף אותם תמיד בדבר שקורה באותו רגע, בשפה עדינה וברורה להם, מבלי לוותר על נוכחותם בסיטואציה עצמה. לזכור שהשקט שלהם והנכונות שלהם להיות בכל מקום אינה דבר מובן מאליו ועלינו לכבד גם את מעמדם בכל מצב ולנסות להנגיש להם מידע רלוונטי, גם אם נדמה לנו שאינם מבינים. אנחנו לא באמת יודעים.
