חרדה קיומית במצבי חירום

נראה שהכול חזר לשגרה. הקורונה כמעט ונעלמה מחיינו יחד עם כל המגבלות שהטילה עלינו, ואפילו למלחמה שהייתה כאן אך לפני שבוע, לא נותר זכר. אבל הרגעים האלו של האימה, החרדה והפחד מהמוות של עצמנו, משאירה בנו חותם. מה היא בעצם החרדה הזאת? איך היא משפיעה על אנשים עם צרכים מיוחדים, ומה נוכל לעשות כדי לעזור להם בהתמודדות איתה?

מורן צוקרמן הלפרין, מטפלת רגשית זוגית ופרטנית באמצעות פסיכודרמה, מנחת קבוצה להכנה לזוגיות ולמיניות ב"בית של רונית" ואמא למתבגר מקסים עם צרכים מיוחדים, מסבירה ונותנת כלים.

חרדה קיומית הוא משהו שסביר להניח שכל אחד הרגיש בנקודות מסוימות בחייו. מי לא מכיר את החוויה הזו בגוף שמתריעה על הפחד שלנו מהמוות? מהסוף של הקיום הזה? את אותה חרדה קיומית בלתי נמנעת שטמונה בהבנה הזו שכולנו בני חלוף. חרדה היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. הבעיה מתחילה כשזו משתקת אותנו ומצמצמת אותנו לתוך עצמנו עד לחוסר תפקוד ולפגיעה בקשר שלנו עם העולם.

החרדה, על אף הפרדוקס שבעניין, היא מדד לרמת המודעות של האדם. כאשר באים לטפל באדם דרך טיפול מיטיב, נעשית עם החרדה עבודה התפתחותית רגשית משמעותית.

בקרב חבר'ה עם צרכים מיוחדים, העניין מורכב יותר. לעתים רבות קיים קושי בהבנת החרדה ובמשמעותה.  אנשים מיוחדים עשויים להגיב באופן ילדי במצבי לחץ. הם יביעו את החרדה בדרך התנהגות שמעבירה את חווית החרדה ולא דרך ביטוי מילולי. למשל הם יסרבו לשתף פעולה, יביעו תוקפנות ועקשנות, וכחנות, בלבול, שתיקה, תנועות גוף לא רצוניות, גמגום ושאר התנהגויות רגרסיביות. 

במצבים כמו המלחמה שחווינו ממש לא מזמן, מתווספות לחרדה ולהבעה ההתנהגותית שלה. אנשים מיוחדים המתמודדים עם קשיים סנסורים, האזעקות ויירוטי טילים ונפילות עשויים להישמע בקרבם בעוצמה פי כמה וכמה חזקה ממה שאנשים שאין להם קשיים סנסורים חווים. התחושות האלו כשלעצמן מעוררות ומציפות חרדה. הרבה אנשים אמרו בימים האלו של הלחימה שלפעמים האזעקות הבהילו והפחידו אותם אפילו יותר מהטילים עצמם, עכשיו דמיינו לכם שאתם שומעים את האזעקה חזקה אפילו פי כמה וכמה ממה שהיא באמת.

מאפיין נוסף לא פעם בקרב אוכלוסיות מיוחדות הוא קושי בשיווי משקל ובמוטוריקה עדינה וגסה, לכן הריצה למקלטים עשויה להיות מגושמת ומסכנת יותר. היכולת לשלוט במצב של לחץ בתנועה הוא חשוב לביטחון של כל אדם, הפחד מנפילה, או חבלה מצטרף לחרדה הכללית. עוד היבט שמקשה על ההתמודדות של אנשים מיוחדים במצבי חירום כאלו הוא הקושי בהתארגנות בממ"ד או במקלט.

כדי להתמודד עם הקשיים הרבים במצבים כאלה, יש לתת חשיבות להתארגנות מוקדמת והנגשה מתאימה ומרגיעה כדי לתת לאדם המיוחד תחושת בטחון. שתייה ואוכל עשויים גם הם לנחם ולהחזיר לפעולה שגרתית יומיומית שמחברת לחיים.

חשוב לזכור שעלינו לכבד את האוכלוסייה המיוחדת, גם אם נדמה לנו שההבנה שלהם איננה בקו הנורמטיבי. חשוב להסביר את המצב תוך כדי הנגשת המידע. נכון, גם אנחנו חרדים, ואולי יש לנו נטייה לא להבין ולא לראות מה עובר על האחר שלידנו, אבל אסור לשכוח שגם הם חווים רגשות, גם אם הם מתבטאים בדרך התנהגות ולא במלים.

עלינו להיות רגישים כהורים, כאחים, כמלווים, ולעשות כל שביכולתנו על מנת להשיב להם את ביטחונם. לשוחח, להרגיע, לשמור על שגרת חיים עד כמה שניתן. להקפיד על הרגלי אכילה ושינה, להפגיש עם חברים ומשפחה, להכניס משחקים שמסיחים מהדעת עם תוכן ראוי.

במצבי מלחמה כמו שחווינו לאחרונה, חשוב לצמצם חשיפה לחדשות ולהנגיש את הנמסר בהן.

מוסיקה, חיבוק חזק, אמפתיה וכבוד – כל אלו בהחלט עשויים לעזור במקרים של חרדה! והכי חשוב נסו לווסת ולהרגיע את עצמיכם ועל ידי כך להקפיד על אווירה נינוחה בבית או במסגרת הטיפולית. 

 

מי ייתן ולא נזדקק!!!!