נסיעותיי לחו"ל

שתפו

שלום חברים,
היום אני רוצה לדבר על הנסיעות שלי לחו"ל וההשפעה שלהן עלי.
הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל היתה כשהייתי בערך בן שנתיים. אני כמובן לא זוכר כלום אלא רק ממה שסיפרו לי. נסעתי לצרפת עם ההורים ועם סבא וסבתא שלי, היינו במסעדה בפריז ואני ישבתי שם וקשקשתי ודיברתי כמו שתינוקות מדברים, בג'יבריש. המלצר שאל מה אני אומר, סבתא שלי אמרה לו שאני מדבר סינית והוא הראה לנו כמה סינים שיושבים בשולחן ליד ואמר שאני יכול לדבר איתם. לא יודע מה היה ההמשך, הייתי רק בן שנתיים.
בנסיעה הבאה כבר הייתי בן 6, נסענו לארה"ב ואת מה שאני זוכר בעיקר מהנסיעה הזאת זה את הביקור בדיסנילנד ואת המופע שהיה שם בלילה, של כל הדמויות של דיסני ובאיזה שלב הופיעו כל המכשפות מהסרטים של דיסני, אני פחדתי פחד מוות ולא יכולתי להסתכל. לא כל דבר בחו"ל הוא דווקא כיף, יש גם דברים מפחידים.
בשנת 2001 נסענו לארה"ב לשנתיים וזה כבר היה לא רק לראות עולם אחר אלא לחיות בעולם אחר, מה שגרם מצד אחד לזה שלמדתי לדבר אנגלית ואפילו אני מבין קצת ספרדית מזה שלמדתי בבי"ס עם ילדים מקסיקנים שדיברו ספרדית ומהם למדתי גם ספרדית. מצד שני, לא היו לי חברים, אפילו שהיו שם ישראלים, הילדים שלהם היו קטנים ממני, אני הייתי בן 13 כך שלא היה לי איתם קשר.
אחרי שחזרנו לארץ, נסעתי עם ההורים לעוד כל מיני מקומות. בנסיעות האלה לאט לאט התחלתי לפתח העדפות – אני פחות אוהב טיולים בטבע, מעדיף ללכת למוזיאונים ולמחזות זמר. גם קניות לא מעניינות אותי, לא בשביל זה אני נוסע.
מאז שהתחלתי להשתתף בנסיעות לחו"ל עם "הבית של רונית" שזה בעצם מהטיול הראשון של המרכז, אני קורא על כל מקום שאליו אנחנו נוסעים, על ההיסטוריה של המקום וכל מיני פרטים כמו כמה תושבים חיים שם, מתי התחילו היחסים בין המדינה הזאת לבין ישראל, איזה אנשים מפורסמים באו משם ובמה הם התפרסמו. כל מיני פרטים שבטח מעניינים את כולם… בכל נסיעה כזאת, גם עם ההורים, אני לומד דברים חדשים ומכיר מקומות שרק שמעתי עליהם, כמו למשל נורבגיה וסרביה.
ההשתתפות שלי בטיולי חו"ל של "הבית של רונית" עוזרות לי להכיר יותר לעומק את החברים, מה שבארץ פחות קורה, בחו"ל אנחנו ביחד 24 שעות ואני חושב שחוץ מהחוויה של המקום שאנחנו נמצאים בו, יש גם את העניין שהשהיה בחו"ל גורמת לנו להכיר יותר טוב את עצמנו ואחד את השני, גם את הצדדים הלא טובים.
הייתי אמנם הרבה פעמים בחו"ל בהרבה מקומות אבל כל פעם שמתקרבת נסיעה חדשה אני מתרגש מחדש לקראתה. כשאני עם ההורים, אין לי חשק לחזור הבית, בנסיעות עם החבר'ה של המרכז יש לי ניגוד בין הרצון שהטיול לא ייגמר לבין הגעגועים הביתה.
אני מאחל לכולם המון נסיעות מהנות וחווייתיות ברחבי העולם.
הנה התחלנו את שנת 2018, שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה ומלאה בדברים טובים.

שלכם
גדעון

מאמרים נוספים

אנשים עם מוגבלות ומלחמת חרבות ברזל