שלום לכולם,
הפעם אני רוצה לכתוב על נושא האושר. האם אני אדם מאושר? האם אני תופס את עצמי כאדם מאושר? מה זה בכלל אושר? מה גורם לאושר?
אני חושב שאושר זה דבר מופשט וקשה להסביר אותו. אבל אני רוצה למצוא תשובות, לפחות בקשר אלי.
אני מרגיש וחושב שאני בן אדם מאושר. זה צירוף של כל מיני דברים, כל מיני סיבות שגורמות לי להרגיש מאושר. אני נמצא בסביבה תומכת, אוהבת ואכפתית כמו המשפחה והחברים שלי שאיתי בבית של רונית.
יש לי פעילויות שאני בא אליהם באופן שוטף, שאני אוהב להשתתף בהם או פעילויות שאני עושה לבד. אני, כמו שאתם יודעים, משתתף במקהלת "קולית", בחוג לקולנוע, בקבוצה חברתית ועוד כל מיני פעילויות חברתיות שאני מתחבר אליהם ואוהב להשתתף בהם.
אני גם לומד פיתוח קול כדי לשפר את השירה שלי, לומד ערבית אצל מורה פרטית כי זה מעניין אותי וגם עושה פילאטיס עם אחיינית של אבא שלי, אנחנו גם שרים שירים באותו הזמן, כל אלה פעילויות אישיות שיחד עם שאר הפעילויות ממלאים את החיים שלי בענין שגורם לי לאושר. כמו שאתם בטח יודעים, אני אדם עם צרכים מיוחדים שמתבטאים אצלי בקושי פיזי, מה שגורם לזה שאני לא יכול לעשות דברים שרציתי לעשות בעצמי, כמו למשל להתגייס לצבא או ללמוד נהיגה או אפילו לגרוב גרביים לבד.
אז מה זה אומר? המוגבלות שלי מעיבה על האושר שלי? האם היא גורמת לי לחיות במסכנות ורחמים עצמיים? אני חושב שלא. בעצם אני יודע שלא.
יש לי אמנם מוגבלות שהיא מלידה ולא חשוב כמה הייתי רוצה לשנות את זה, אני לא יכול, זה משהו שאני צריך לחיות איתו. אבל גם מלימון אפשר לעשות לימונדה. כלומר, למרות הקושי שלי שהוא מצב נתון, אני בוחר להתמודד ולקבל את עצמי כמו שאני ולא לברוח מזה. זו נקודת המוצא שלי וממנה אני מסתכל ומודד את החיים שלי.
תוסיפו לזה שאני מוקף באווירה תומכת, חמה ואוהבת שעוזרת לי להעלים את כל מה שמעיק עלי. החיים שכן יש לי מאפילים על ענין המוגבלות ובעצם מעלימים אותו ותחושת האושר שלי לא מתקלקלת.
מקווה שתתחברו גם אתם לתחושות כאלה ותהיו מאושרים.
שלכם,
גדעון