להקשיב לילדינו

שתפו

הקשבה היא אחד המשאבים שילדים הכי זקוקים להם. ילדים צריכים מקום שבו יוכלו לפתח מחשבות ודרכי פעולה, לפרוק רגשות כואבים, לשתף בשמחות ולהרגיש אהובים ומוערכים. אנחנו ההורים נמצאים בדרך כלל במעגל הראשון, הכי קרוב, שאליו הם פונים. לא פחות ממה שהם זקוקים למידע, לעצה, לפתרון – הם זקוקים להקשבה אמפתית, רגועה ולא שיפוטית – לא יאמן איזה רוחב מחשבה נפתח להם בתנאים האלו, ואיזה פתרונות יצירתיים הם מעלים לכל בעיה כמעט.

פשוט, לא? אלא שרובנו מתקשים להקשיב לאורך זמן לילדים – זה לא תמיד מעניין אותנו, הביקורת קופצת עלינו, אנחנו ממהרים לפתור בעיות ובעיקר כשהאתגרים שהילדים שלנו מתמודדים איתם שוברים לנו את הלב, עוד יותר קשה לנו להקשיב להם ולהכיל את כאבם. אנחנו כל כך רוצים שיהיה להם טוב, שדווקא במקומות שכואב להם אנחנו לא יכולים להקשיב, ושם הם צריכים אותנו במיוחד.

בנוסף לזה, אנחנו לא תמיד פנויים להקשיב – לא מעשית ולא רגשית. חוקי הפיסיקה הבסיסיים אומרים שלא ניתן להכניס חומר למיכל שהוא כבר מלא, והמיכל שלנו, כך נדמה – תמיד מלא! אנחנו עסוקים ועמוסים באינספור מטלות, מנסים לג'נגל בין הבית לעבודה, עייפים, מודאגים מהמצב הבטחוני והפוליטי בישראל, טרודים בדאגות כלכליות, דאגות לידלים ומה לא… לנו בעצמנו לא מזדמנת הקשבה שכזו למחשבות שלנו, ללבטים שלנו, לרגשות שלנו וגם הם נערמים ותופסים כל מקום פנוי. 

בואו נשבור את המעגל הזה!

בואו נפנה לעצמנו מקום

לרכוש כלים פשוטים ואפקטיביים: איך להקשיב לילדים בדרך שתעצים אותם? איך לפתח אצלם יכולת התמודדות רגשית עם קשיים? איך להיפטר מביקורת (ומה לעשות כשהיא מוטחת בנו)? מה עושים כשהילדים כועסים? עצובים? איך לחזק אותם בדרך יומיומית? איך אפשר לשחק יחד, בכל גיל? מה לעשות כשנתקלים בגזענות? בסקסיזם? בדיכוי בריאות הנפש?

ואיך נותנים לעצמנו את אותה מתנה.

מאמרים נוספים

אנשים עם מוגבלות ומלחמת חרבות ברזל