מזה כשלושה עשורים (לא להאמין…) אני מלווה, כמנחה להתפתחות אישית וחברתית, קבוצה של אנשים עם צרכים מיוחדים. חלק גדול מהקבוצה הגיעו אלי בתחילת הדרך שלי ובסיום המסגרת החינוכית בחינוך המיוחד, ועדיין נמצאים איתי היום, כשהם בני 30+. בהתבוננות עמוקה במסע ההתפתחות שלהם, אני עדה לשינויים שהם עברו, לאתגרים שליוו אותנו לאורך כל הדרך, ובעיקר – להצלחה הגדולה של המסע בחייהם. זהו קסם ארוך טווח שקורה לאט, בזהירות, בצעדים קטנים מאוד למען מטרה גדולה: להיות האדם שאני שואף להיות, למרות המוגבלות, למרות אי האמון של הסביבה בי, למרות כל הקשיים.
ע. הגיעה אלי בהיותה בת 21 (היום בת 38) כשהפעילות החברתית החלה אצלי בבית, ונמצאת כל השנים הללו בקבוצה החברתית שלי. במהלך כל השנים הללו, באומץ ובנחישות, הלכו חייה של ע. והשתנו באופן ניכר: מרגשנות יתר שגרמה לה לבכות כמעט מכל דבר – ליכולת הכלה וקבלה, מחוסר ויסות התנהגותי עקב חרדות – למסוגלות להיות חלק מקבוצה ולהביא את יכולותיה החזקות מבלי להתפרק, מפרשנות של סיטואציות באופן שאינו תואם וגרם לה למצוקה נפשית – להבנה רחבה של סיטואציות ומפגש בינאישי, מבדידות וחוסר יכולת לתחזק מערכת יחסים – לחיי חברה עשירים כולל זוגיות מוצלחת. ויש עוד דוגמאות רבות בהיבטי חייה.
י. הגיע אלי בצעירותו, בסיום מערכת החינוך, כשהוא בודד, מבולבל, מחזיק מערכת ערכים שאינה תואמת את גילו בכלל, תפקודי חיים נמוכים, התנגדות (מפחד) מכל דבר שמציעים לו, בעיות קשב וריכוז ועוד… כמו ע. גם י. עבר שנים רבות של התפתחות (היום בן 38) ועדיין עובר. זהו מסע מאוד מאתגר עבורו והוא אף נמצא בהדרכה אישית בנוסף לקבוצה ולכל הפעילויות שהוא צורך. דרכו של י. אינה ליניארית והיא נוטה לזרום קדימה ואחורה לאורך כל הדרך. נכון להיום, י. נמצא במקום הרבה יותר טוב ואיכותי מכל הבחינות ואף הצליח לעשות שינויים דרמטיים בחייו, כמו לעזוב מסגרת דיור שבה, לטענתו, לא הרגיש טוב ולעבור לאחרת, להחזיק מעמד שנים בעבודה, להתנסות במערכות יחסים קרובות, להיות מעורב בניהול התקציב שלו, לפתח כישרונות ועוד.
חשוב לציין, כי לשניהם, כמו גם לחבריהם, יש עוד עבודה ותמיד תהיה עד סוף חייהם… ועדיין, קשה שלא להתגאות בהם! עבורנו כצוות מלווה ועבורם – זוהי עבודה סיזיפית שלהם ושלנו, ארוכת טווח (מאוד!), הדורשת חשיבת עומק גמישה, יצירתיות, מחשבה מחוץ לקופסא, שינויים תמידיים, והתבוננות עמוקה ורציפה לאורך כל הדרך. לעתים יש עלטה וקבעון, אבל תמיד קורה משהו. ככה זה בהתפתחות. ככה זה בחיים.
המטרה הנכספת כל כך של האנשים המיוחדים – להיות "כמו כולם", להיות חלק מכולם – היא מטרה טבעית ומובנת. למדתי, כי הסבל של כולם יושב בפער בין מי אני חושבת שאני, לבין מי אני במציאות, באמת של החיים. אצל רובם קיים פער גדול בין המנטליות, הפרשנות, היכולות והסטטוס, לבין הגיל הכרונולוגי. אדם בגיל 35 עשוי להבין את החיים כפי שנער בן 17 מבין. זהו פער גדול, וכך גם הסבל. היכולת לתקשר ולקיים מערכת יחסים עם הזולת חייבת להגיע מתוך הקשר ומערכת היחסים של האדם עם עצמו, ולכן אנו תמיד עובדים בשני מישורים במקביל: אני עם עצמי ואני עם הזולת.
אישית, אני תמיד בפליאה מול העבודה של חברי הקבוצה שלי. זה קשה, זה מכאיב, זה מפגיש אותם עם עצמם "הלא כל כך מוצלח". מה שעוזר לנו להחזיק את זה יחד, היא הידיעה הפנימית והבטוחה (שאני מובילה) שאני יכול, אני מסוגל, יש בי את הכוחות, אני זה היודע, אני לא לבד. רק כשיש בי את ההבנות הללו, אני יכול להתפתח מבלי להתפרק.
הזמן שעובר יחד בתוך מסע ההתפתחות מוביל את האנשים שלנו לשינויים משמעותיים וגדולים, המשנים את חייהם מהקצה לקצה. הפער לעולם לא יכול להיסגר הרמטית, אך הוא יקטן עם השנים והוא מאפשר להם לחיות באושר גדול יותר ובהסכמה לקבל ולכבד את עצמם.
מ. הגיעה אלי לפני כ-4 שנים והיא בת 29, בודדה ומתוסכלת, מתמודדת עם רגישות יתר, קיפאון מול סמכות ומול סיטואציות חברתיות, ללא שום מסגרת חברתית והתפתחותית, גרה עם ההורים, התנהגות ילדית שאינה מותאמת לגילה ורחוקה מלהיות עצמאית בניהול חייה. כיום, במסע מטאורי (לדעתי) ועבודה קשה במרכז ובאופן אישי, מ. גרה במסגרת עצמאית, מנהלת את חייה, לומדת לעמוד על דעתה ולהאמין בעצמה, משתתפת בפעילויות רבות ולה חיי חברה ענפים ומגוונים, והיא מאושרת!
ד. הגיע אלי מיואש לחלוטין מהחיים, לא מצליח למצוא עצמו, גר עם אביו וזוגתו, לא עובד, נראה מוזנח, כועס על כל העולם. בעבודה סיזיפית ומכילה, עבר ד. מסע עצום של שינוי. כיום, הוא עובד ותיק בחברה, גר לבדו ביחידה יפה, מנהל חיי חברה וחולם על זוגיות, מצליח לראות את יכולותיו הרבים, נרשם ללימודים, רוצה להתקדם בכל מישורי חייו ופתוח לשינויים שבעבר נמנע מהם.
יש לי אין ספור דוגמאות נפלאות כאלה – כולן מחזקות את הדעה שלי מאז ומתמיד – חייבים לאפשר לכולם מסע התפתחות כבר בגילאים צעירים, ולהאמין שהם יכולים הרבה יותר ממה שכולם חושבים, אפילו יותר ממה שהם לחושבים…
באהבה, רונית
