אנחנו במלחמה

שתפו

אולי ההצהרה הכי מפחידה ומעוררת פלצות. כל אחד מבין שמלחמה פירושה אזעקות, מקלטים, ממ"ד, רעש פצצות, פחד מוות וכאוס. כדי לעבור מצב כזה ולהישאר שפוי, כדי להצליח לרפא את הטראומה ולהמשיך הלאה (בהנחה שזה אפשרי), כדי להמשיך לתפקד ולא להשתגע – אנחנו זקוקים ליכולת הכלה מטורפת של המצב ושל הכאב הבלתי נסבל. אנחנו זקוקים לשיקול דעת, להסקת מסקנות, לשיום הסיטואציה והתחושות, ליכולת עיבוד פנימי, ליכולת וורבלית כדי להסביר את עצמנו ולהבנה טובה של המציאות. אלה יכולות מאוד מוחלשות אצל ילדינו המיוחדים (בכל גיל) ולעתים נעדרות לחלוטין. במצב כזה של מוחלשות אין כמעט את היכולת לוויסות, ואז מגיעים החרדה והכאוס הפנימי משתלט.

בהחלט לא פשוט ולפעמים נראה כבלתי אפשרי כשכולנו חווים פחד וחרדה וכעס ואימה ואובדן הביטחון ודאגה מטורפת ליקרים לנו, להישאר בתפקוד. אני עוקבת מקרוב בכל מה שקורה ולעתים מרגישה כמו חיילת במלחמה פנימית, אחרת במהותה, אבל מחייבת אותי להתייצב ולפעול, להשאיר את "עצמי" בצד בכל זמן שאני נדרשת, לחשוב על כל האפשרויות ולהפעיל את היצירתיות כדי לתת מענה מתאים, מרגיע – כפי יכולתי ולא פחות מזה. מדהים שאני יכולה לעשות את זה, וכולנו דרך אגב. אנחנו יכולים להגיד לעצמנו "נטפל בעצמנו אחרי שהכול ייגמר" ובלי להסס אנחנו "עולים על מדים" ומתפקדים כמו גיבורים.

מעטים מהאנשים עם צרכים מיוחדים שיש להם את היכולות והמסוגלות לכך. ההבנה שניתן לטפל בעצמנו במקרים רבים אחרי שהסערה עוברת, היא מעבר, הרבה מעבר לתפישתם וליכולת ההכלה שלהם. במקרים מסוימים, זה כמו לתת לילדים סיבה עתידית. מבחינת החבר'ה שלנו – חוסר הוודאות המוחלט, הכאוס מסביבם, מפגש ישיר עם כל כך הרבה זוועה וכאב הוא פשוט גהינום עלי אדמות. חשוב לזכור, כי למעט מהם יש תחושת שליטה בחייהם ובחיים בכלל.

אחד הדברים העיקריים שאנחנו עוסקים בהם בבית של רונית, הוא לסייע להם ל"תפוס בעלות ושליטה" על חייהם עכשיו ובעתיד, להכיל ולווסת את מה שהיה בעבר. עבודה סיזיפית, צעד קדימה שניים אחורה. ובינתיים לתחושה (הנכונה) שלהם מחלחלת ההכרה שמשהו גדול, מפחיד ומאיים קורה מסביבנו. חלקם מבינים היטב, חלקם לא. יש מבניהם כאלה ש"אדישים" למצב (מתוך הלקות כמובן ולא מתוך האישיות), ויש כאלה שמוצאים עצמם מבולבלים, חרדים ומבועתים. כשזה קורה להם, רובם יעדיפו להתכנס ולהסתגר, ולצמצם את עצמם ואת עולמם.

אנחנו, הצוות של הבית של רונית נרתמנו מיד לתת את המענה הטוב ביותר שניתן לקהילה שלנו ולכל מי שפונה אלי ואל הצוות המלווה אותי. תוך מספר שעות מהידיעה על המלחמה, התארגן הצוות שלנו – מנהלים, מטפלים, צוות מקצועי מדריכים ומתנדבים – לתת כל מענה שהקהילה זקוקה לו. לקח זמן להבין מי זקוק למה, אבל לי היה ברור שרוב התמיכות שניתן מעכשיו יהיו כדי להרגיע, לתמוך, להחזיק ובעיקר לתת מענה מיידי לכל הסובלים מחרדה והנמצאים במצוקה גדולה.

מיד עם פרוץ המלחמה פתחנו קוים חמים לקהילה שיתנו מענה 24/7 לכל מי שחווה התקף חרדה, פחד או כל מצוקה שהיא. ככל שעובר הזמן התעורר העם המדהים שלנו (אלוהים כמה שהוא מדהים), הצליח להתעשת ולייצר אין ספור מקורות תמיכה וסיוע לכלל תושבי מדינת ישראל, ובתוכם הקהילה המיוחדת. אם אתם מגישים צורך, מוזמנים לפנות אלינו:

ניבי – 054-6596016

ישראל ולדמן – 054-4361994

טל זוהר – 054-6344599

גילית בלוטרייך – 052-5113738

תוכלו גם לפנות לכל האירגונים שפתחו מוקדי סיוע טלפוני להורים, משפחות ואנשים מיוחדים:

ארגמן: 03-6206210

שק"ל: 055-7048094

אדנ"מ: 03-7497080

אגודת החירשים (SMS, ווטסאפ, שיחות וידאו): 052-6033505 ,052-7251507

מוקד משרד הרווחה (פתוח 7\24): 118

פנייה מקוונת:

אדנ"מ: https://did.li/cdICN

שק"ל: https://did.li/DQNlC

ארגמן: https://did.li/JzCTY

וטופס שתוכלו למלא כדי לפנות לעזרה בלינק הזה:

https://shavvim.co.il/2023/10/11/%D7%AA%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95-%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%92%D7%95%D7%9C-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A2-%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%92/

אבל אל תרגישו חסרי אונים גם בבית שלכם. אתם, המשפחה הקרובה, יכולים לספק עזרה לילדים המיוחדים שלנו:

  • הילדים שלנו – הצעירים והבוגרים – צריכים הכי הרבה מגע. זכרו זאת. מגע הוא האמצעי הברור והמוחשי ביותר עבורם לאהבה, תמיכה, הבנה וקבלה. חבקו אותם כל הזמן!
  • נסו ככל יכולתכם לייצר "מסגרת" גם בימים מטורפים אלה. הילדים שלנו זקוקים למסגרת כל הזמן, ובעיקר בעתות משבר. יציאה מכל מסגרת מפרקת אותם.
  • תנו לגיטימציה לחרדה ולפחד. הימנעו מלתת הרבה פרטים (ברגע זה ובכלל) ותנו מסגרת לסיטואציה, כמו: אנחנו בבית עכשיו, בממ"ד, ביחד, במקום מוגן (מה שמתאים). אנחנו שומרים אחד על השני. עכשיו אנחנו נעשה את זה. עכשיו אנחנו נמצאים ב… חשוב לקרקע ולתת מסגרת של הימצאות וסיטואציה. לרוב החבר'ה שלנו זה מאוד עוזר. נסו לתרגל יחד נשימות עמוקות בכל פעם שזה קורה.
  • רובנו בבתים בימים אלה. דאגו שבממ"ד או במרחב המוגן יהיו הדברים האהובים על ילדיכם, חפצים שהם קשורים אליהם, דברי אוכל ונשנושים, חומרי יצירה ואומנות, משחקים, וכל דבר שעוזר להם ולכם להירגע. לשמוע מוזיקה (מאוד מרגיעה את החבר'ה שלנו), לשחק כל משחק שהוא. במקרה של ריבוי שאלות – חיזרו על מילות ההרגעה והקרקוע – אנחנו במקום מוגן. אנחנו ביחד…
  • חברו בין ילדיכם לחברים שלהם מהבית של רונית או מכל מקום אחר. תמיכה חברתית היא מהחשובות ביותר ברגעים כאלה ובכלל. עודדו אותם לדבר עם חברים וידידים ועזרו להם בזה. תוכלו לפנות אלינו ונעזור לכם בכך.

ולמשפחות המיוחדות שלנו ובכל המדינה – אני שולחת את אהבתי הגדולה. הלב שלי מלא, פשוט מלא אהבה וחמלה אליכם, לילדיכם ולכל הסובבים אתכם. הישארו יחד. חזקים. מחובקים. שמרו על עצמכם ואל תהססו לפנות אלי ולאנשי הצוות המופלאים שלנו לקבלת עזרה.

אנחנו כאן לכל שאלה, מצוקה ובקשה לעזרה.

באהבה,

רונית

מאמרים נוספים

משלחת הבית של רונית 2024 לפסטיבל לה גרנדה ספדה בורונה איטליה

איכות חיים של אנשים עם מוגבלויות