מכתב לסבא

סבא היקר,

כשהתחלתי לכתוב את המכתב הזה היית עדיין בבית החולים כשאתה בלי הכרה. כשהייתי בנופש בשבוע שעבר בכרתים עם "הבית של רונית", ביום הראשון שהגענו לכרתים קיבלתי את ההודעה הקשה שאתה איננו. אתמול חזרנו לארץ והיום אני משלים את המכתב.

לפני חמש שנים, מאז שסבתא נפטרה, אני ואתה כל יום היינו אוכלים יחד ארוחת צהרים. היינו מדברים על פוליטיקה, שאלת אותי כל יום מה חדש, היינו מדברים על ביבי, על ארדואן, על היחס של אובמה לישראל ועל כל מיני נושאים. היית מספר לי על התקופה שהיית צעיר בתורכיה, על המורה האנטישמי בתיכון שניסה להכשיל אותך בתקופת מלחמת העולם השנייה. דיברנו על צ'רצ'יל, על הנאומים שלו שידעת אותם בעל פה כי אהבת אותו. אחרי הארוחה היינו שרים שירים בצרפתית של טינו רוסי ואיב מונטאן וגם שירים בתורכית שהכרת מאז שהיית צעיר בתורכיה.

אני זוכר את חוש ההומור שלך, איך היית ממציא שמות, קראת לנלי המטפלת שלי זיגפריד, היא כל פעם היתה צוחקת כשקראת לה ככה. כשסבתא היתה חיה היינו מדברים לפעמים על היטלר, קראת לו בצחוק דולפי וסבתא היתה מתרגזת ואומרת לך "סמי מספיק!". כשהייתי קטן וגרנו בתל אביב, ההורים שלי עבדו ואתה וסבתא שמרתם עלי, הלכנו לגן משחקים ועל הנדנדה היתה ילדה ממושקפת שלא הסכימה לתת לי להתנדנד. כשהיינו נזכרים בזה ומדברים עליה, קראת לה סלמה.

אהבתי את הפעמים שהלכנו לפארק לשחק כדורגל ועוד ילד היה מצטרף אלינו ואחר כך היינו יושבים על ספסל ואוכלים פירות שהבאת מהבית.

כל פעם שהיינו הולכים לאחיות שלך שגרו יחד מול הפארק ברמת אביב, היית מצלצל באינטרקום, אחת מהן היתה שואלת בלדינו "מי זה?", אתה היית עונה "אזולאי" וככה הם ידעו שזה אנחנו.

אני זוכר שהייתי הולך לבריכה במרכז ספורט לנכים ברמת גן, אתה היית מחכה לי שם ואני למדתי שחייה בבריכה. הייתי בן 7, לא ידעתי לשחות ואתה שמת לי מצופים, המדריכה אמרה "אצלנו שוחים בלי מצופים" ואתה אמרת לה שאני ילד קטן אבל היא אמרה לא וביקשה שתוריד לי את המצופים, נתנה לי מצוף בננה והלכה לעזור לילד אחר שהתחיל לטבוע. אני החזקתי את המצוף, שמתי את הראש אחורה וישר התחלתי לשקוע. אתה קפצת למים עם הבגדים, הארנק והמפתחות ושלפת אותי מהמים. אחרי שצעקת על המדריכה, הלכנו הביתה.

לפעמים היינו משחקים יחד משחק בלשי, המצאנו סרט דמיוני שבו הורגים מישהו וזורקים אותו לבריכה ואז היינו מנסים לנחש מי הרג אותו.

כמוך אני אוהב מחזות זמר, יחד הלכנו לכל מיני מחזות כמו צלילי המוזיקה, סיסי, עלי בבא, אוליבר טוויסט ועוד כל מיני. לפעמים לבד ולפעמים סבתא היתה מצטרפת עם בן או בת דודה שלי.

היו לי איתך עוד הרבה חוויות טובות, מהנות ומצחיקות ועכשיו אתה אינך, ישנם רק הזיכרונות ממך.

תנוח על משכבך בשלום סבא יקר,

שלך גדעון

One thought on “מכתב לסבא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>