חלומות

שלום לכל החברים,
המון זמן לא נפגשנו, איך עברתם חופשת הקיץ, עם כל הבלאגן הביטחוני? אני הייתי קצת לחוץ בגלל האזעקות, שבכל פעם שהיינו שומעים אותן, אני, אבא, ואימא, היינו ממהרים לממ"ד. אבל עכשיו תודה לאל שהמלחמה הזו נגמרה, ואני מאוד מקווה שהיא לא תחזור שוב.


סיימנו עכשיו תקופה של חגים, שבה נפתחה שנת הלימודים 2014 והתלמידים חזרו לבית הספר. החג הראשון ברצף החגים היה ראש השנה, שמסמן את זה שמתחילה שנה חדשה, אשר מביאה איתה חלומות חדשים ותוכניות לעתיד. אז מה הם החלומות והתוכניות שלכם לשנה הזו שבאה עלינו לטובה?
אני רוצה לשתף אתכם בחלומות שלי לשנה הזו בפוסט הנוכחי.
השנה אני רוצה להזמין את החברים שלי מ"הבית של רונית" אליי הביתה להקרנה פרטית של סרט, מפני שבבית יש לנו מקרן חדש ומסך, ואני רוצה לארח את החבר'ה, כשאני הוא זה שיוזם ולא הנגרר.
אני גם רוצה ללמוד איך נוסעים באוטובוס, כדי שאוכל להתנייד בתחבורה ציבורית, ולא רק באמצעות מוניות או הסעות של אבא שלי או בטרמפים עם חברים.
חוץ מזה, יש לי קצת קושי בנושא של להסתדר עם כסף. למשל, כשאני נוסע במונית ל"בית של רונית" אז המטפלת שלי צריכה לשלם לנהג, כי אני צריך עזרה עם כסף. לכן, אני רוצה ללמוד איך להשתמש בכסף כדי שאוכל לשלם בעצמי למוניות ולקנות דברים שאני רוצה, ועל מנת שאני אוכל לבד לוודא שאף אחד לא מסדר אותי בכספים.
בנוסף, אני מאוד רוצה שתהיה לי חברה, כדי שאוכל לדבר אתה על כל מיני דברים, ולצאת אתה לבלות בכל מיני מקומות, למשל ללכת לסרטים או למסעדות או בתי קפה, או סתם להיפגש אצלי בבית. המחשבות על הרצון לחברה התחילו רק בשנה האחרונה, לפני כן בכלל לא חשבתי על הנושא הזה, עד שהגעתי ל"בית של רונית" וראיתי שהחבר'ה באים עם בני זוג למסיבות, לטיולים ולערבי שירה. אז הכה בי הברק! הבזיק האור שבתוכי! והרגשתי שגם אני רוצה חברה, אבל מכיוון שמעולם לא הייתה לי חברה, אז אני קצת מתבייש מבנות. אני מקווה שאוכל לתגבר על הבושה וארגיש קצת יותר בנוח כדי להציע למישהי לצאת.
תמיד חלמתי ללמוד משחק ולהיות שחקן. כזכור לכם, באחד מהפוסטים הקודמים שכתבתי, דיברתי על זה שאני מאוד אוהב ללכת למחזות זמר, ושאני מכיר את השירים של כל מחזות הזמר שהייתי בהם, וגם סיפרתי לכם שכשהייתי ילד קטן, השתתפתי בהצגות בית הספר. זכור לי עד היום, וגם ההורים שלי זוכרים את זה, כשהייתי בכיתה אלף, אז בסוף השנה הייתה הצגה של הבוגרים דאז, וזו גם הייתה מסיבת פרידה מהמנהלת הראשונה של בית הספר. אני השתתפתי בהצגה שעסקה בנושא של מה לקנות למנהלת ויעצתי שנקנה לה פאוור ריינג'רס, בצורה דרמטית, לפני כולם. במשך השנים שהגיעו לאחר מכן, המשיכו ללהק אותי להצגות סוף השנה של בית הספר, ואפילו פעם אחת הופעתי בהופעה מטעם בית הספר במרכז רוזן, שהוא אולם הצגות שנמצא בתל אביב. שרתי שם את השיר "כל הכבוד" מתוך המחזמר קזבלן, הייתי אז בן תשע, אולי זה היה במסגרת ערב התרמה, בכל מקרה זה היה טוב ומרגש. אז נשארתי עם החלום שיום אחד אני אלמד משחק.
חלום גדול נוסף שיש לי הוא לנסוע לארגנטינה, מכיוון שאני דובר ספרדית ואני מאוד אוהב את הטלנובלות בספרדית ושמעתי שארגנטינה היא ארץ יפה, ולכן הייתי רוצה לבקר בה. אני צופה בטלנובלות בטלוויזיה וגם ביוטיוב, אני צופה בלי כתוביות ואני מבין את כל מה שהשחקנים אומרים, וגם מכיר את השירים בספרדית. סתם כדי לסבר את האוזן אני אסביר מאיפה זה הגיע. כשהייתי בארה"ב, בכיתה ללימוד אנגלית היו תלמידים ממקסיקו וממדינות נוספות בדרום אמריקה. הם דיברו ביניהם בעיקר ספרדית, וקלטתי את השפה ואח"כ התחלתי לראות טלנובלות בספרדית.
אני מקווה שאזכה להגשים לפחות חלק מהתוכניות והחלומות שלי, מה החלומות שלכם?
שלכם באהבה, גדעון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>