המשלחת לאיטליה

שלום לכולם,
אני רוצה לשתף אתכם בנסיעה של משלחת "הבית של רונית" לאיטליה שהייתה בחודש מאי.
בימים שלפני הנסיעה מאד התרגשתי, כי ידעתי שהנסיעה הזו הולכת להיות שונה, גם בגלל מספר האנשים שמצטרפים וגם מקהלת "קולית", שאני אחד ממנה, מופיעה בפסטיבל בורונה לפני חבר'ה עם צרכים מיוחדים ממדינות שונות באירופה.
קצת הפחיד אותי שיוצאים הרבה חבר'ה, לא ידעתי אם כן אסתדר איתם או לא,31 חברים מהמרכז שזה אף פעם לא היה לפני כן. תמיד נסענו בערך חצי מזה. אמרתי לעצמי ש-10 ימים זה קצת יותר מדי, חשבתי שאתגעגע להורים ולמשפחה, מה שבאמת קרה, אבל השיחות איתם בטלפון בימי הטיול הקלו קצת על הגעגועים.
טסנו מהארץ לרומא, הגענו למלון שהיה במרכז העיר, מלון קטן עם מעלית קטנה שהיינו צריכים לעלות לפי תור כי היה מקום רק לשלושה אנשים. גרתי בחדר יחד עם עוד שלושה חבר'ה, היה לי נחמד איתם, הם מאד עזרו לי להתארגן בכל מיני פעולות שקשה לי לבצע לבד, אפילו עזרו לי להתגלח כשהיה צריך. במהלך הימים ברומא ביקרנו בכמה מקומות בעיר ובוותיקן, מאד נהניתי להיות עם החברים, בסוף כל יום חזרתי מאד עייף לחדר במלון כי הלכנו הרבה, אבל למרות זאת הייתי מרוצה. ידעתי שלמחרת יהיה עוד יום מעייף אבל לא היה לי אכפת כי נהניתי.
אחרי 3 ימים עזבנו את רומא ונסענו באוטובוס לטוסקנה לחווה שיש בה כמה וילות מהממות. בהתחלה מצב הרוח שלי היה על הקרשים כי לא הרגשתי טוב, היו לי כאבי בטן וגם הקאתי, זה הוריד לי קצת את הכיף אבל זה היה רק ביום הראשון ובלילה, למחרת כבר הרגשתי יותר טוב. גרתי בווילה יחד עם אותם החברים שאיתם גרתי ברומא, בילינו בבריכה שהיתה בחווה ובכל מיני פעילויות, היה קצת מוזר להיות יחד עם כל כך הרבה חבר'ה אבל כבר התרגלתי.
אחרי יומיים עזבנו את טוסקנה ונסענו לורונה. כבר בנסיעה לשם התחלתי להתרגש כי ידעתי שאנחנו הולכים להופיע בפני האנשים בפסטיבל ואף פעם לא עשינו את זה קודם. הגענו ביום שישי למלון בורונה, שבניגוד למלון ברומא היה יותר גדול ומודרני. בהתחלה שמו אותי יחד עם שלושת החברים הקבועים בחדר שיש בו אמבטיה במקום מקלחת ובגלל שקשה לי להיכנס לאמבטיות, החליפו לנו את החדר לאחד אחר שיש בו מקלחת. למחרת טיילנו בעיר ובערב היינו בהופעת מחול של אנשים עם צרכים מיוחדים באחד מהאולמות בעיר.
ביום ראשון בבוקר הגענו לאולם שפעם היה ארמון, בו התקיים הפסטיבל. הופענו ושרנו בפני האורחים והמשתתפים בשיר שהכנו במיוחד כל להקת קולית. זה היה מאד מיוחד כי הופענו לפני קהל זר, שרנו שיר של להקת אבבא בשלוש שפות, אנגלית, איטלקית ועברית. כשההופעה שלנו הסתיימה הרגשתי הקלה אחרי שהיה קצת מלחיץ אבל שיחקנו אותה!
אחרי שכל המשלחות האחרות הציגו את עצמם, יצאנו לתהלוכה ברחובות וורונה עם כל המשתתפים בפסטיבל, צעדנו ושרנו והנפנו את דגל ישראל. אחרי הצעדה חזרנו לארמון לכל מיני משחקים ותחרויות מצחיקות. אני לא כל כך השתתפתי כי כבר לא היה לי כוח. קיבלנו גביע ומדליה וחבילה עם מתנות.
אחרי עוד יום שבו טיילנו ועשינו קניות ושהיה היום האחרון, חזרנו לארץ.
אני רוצה להגיד שזו היתה נסיעה חווייתית והתנסותית (איזה מילים גבוהות…) כי מזה שהיינו קבוצה גדולה פיתחתי קשרים עם חברים שאין לי איתם כל כך קשר ביום-יום. בערב האחרון מאד התרגשתי (עד כדי בכי…) אחרי שכבר התרגלתי לכולם והנה זה נגמר לפני שהספקנו להגיד רובינזון קרוזו.
מקווה שיהיו עוד טיולים כאלה עם כל החברים הטובים.

שלכם,
גדעון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>