על אוטיזם ולימודים במוסדות להשכלה גבוהה

כחלק משינוי התפיסה על אנשים אוטיסטים ושילובם בחברה שעוברת מדינת ישראל, והכרה ביכולותיהם ובזכותם לחיים מלאים, יצא המאמר הזה ("עמדותיהם של סטודנטים ומרצים על השתלבותם של סטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה בהשכלה הגבוהה בישראל" – אלונה פונומריובה, ניצה דוידוביץ, חנה גנדל־גוטרמן, סביון חן קיפר, לאוני דהן ויאיר שפירא, סוגיות חברתיות בישראל, 2020), העוסק בעמדות של סטודנטים כלפי שילוב בוגרים עם אוטיזם בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה.

המאמר בדק את השילוב שנעשה באוניברסיטת אריאל, שדרש הנגשת הלימודים והקמפוס לאנשים עם אוטיזם, ובחן את עמדות המרצים והסטודנטים לגבי אפקטיביות התוכנית שנעשתה באוניברסיטה.

מחקרים לאורך השנים מראים שלמרות כישורים קוגניטיביים תקינים ויכולת התמחות במקצועות רבים, רק מעטים מהאנשים הבוגרים עם אוטיזם מגיעים למוסדות להשכלה גבוהה ורוכשים מקצוע. יש חשיבות רבה להגדלת מספר האנשים האוטיסטים המגיעים למוסדות השכלה גבוהה, גם בשבילם – כדי להעניק להם את היכולת להתפרנס באופן עצמאי ולהחזיק את עצמם, להשתלב בשוק ובחברה וגם כדי לתת להם מסגרת ולייצר להם הזדמנויות לקשרים חברתיים, וכמובן שגם החברה רק תרוויח מהיכולות של אנשים אלו מהיותם חברים יצרניים ושותפים בחברה, ולהוריד סטיגמות אצל הסטודנטים שילמדו איתם. הסיבות לכך שלא רבים מגיעים ללימודים גבוהים מגוונות וביניהן בעיות של בטחון עצמי, הצפה חושית במקום כמו קמפוס אוניברסיטאי, או קושי להסתגל לשינויים שהם חלק מלימודים אקדמיים.

המחקר הנוכחי עסק בתוכנית שקיימת מאז 2008 באוניברסיטת אריאל, שבה קיבלו סטודנטים על אוטיזם בתפקוד גבוה תמיכה של צוות מקצועי לימודי, עזרה אישית וחברתית, סדנאות סטודנטים חונכים ופעילויות חווייתית.

במחקר השתתפו 686 סטודנטים – רובם סטודנטים נוירוטיפיקלים שלמדו בתוכנית, וכן מרצים, סטודנטים עם אוטיזם וסטודנטים חונכים.

ממצאי המחקר מראים שמערך התמיכה האירגונית היה גורם חשוב ומשפיע על החוויה החיובית של כל הנוגעים בדבר, והגביר את הסובלנות כלפי הסטודנטים עם אוטיזם. המרצים חשו שהתמיכה הזאת השפיעה באופן עקיף וגרמה רגשות חיוביים כלפי הסטודנטים עם האוטיזם, ומה שעוד הוסיף הוא ניסיון קודם של המרצים בשימוש בשיטות הוראה מתקדמות, מה שהגדיל את הנכונות שלהם להשתמש בשיטות הוראה מותאמות לסטודנטים עם אוטיזם.

הסטודנטים חושבים שהתמוכה הזאת הייתה חשובה, בעיקר כאשר המרצים עבדו בשיטות הוראה מתאימות, והאווירה הסובלנית שיצרה המערכת נתנה למרצים מוטיבציה גדולה יותר ליישם שיטות שהתאימו לסטודנטים עם האוטיזם.

המסקנה היא שכולם צריכים להיות שותפים בהצלחת השילוב. המרצים – בבחירת הדרך המתאימה ללימוד והערכת הישגים, הסטודנטים – ביצירת סביבה סובלנית והחונכים בחיבור בין הסטודנטים לבין אלו עם האוטיזם, ולעזור לקשרים החברתיים.

אבל אלו אינם הגורמים היחידים התורמים להצלחת שילוב כזה, גם לתמיכה האירגונית מקום חשוב וכמה אספקטים:

  • מעורבות של כל הגורמים במוסד, כולל הרמות האדמיניסטרטיביות, העלאת מודעות לתוכנית השילוב, גיוס כל המשתתפים, בניית תוכניות חברתיות ותוכניות לימוד וגיוס המרצים והסטודטים להצלחת התוכנית על ידי יצירת סביבה חיובית
  • האירגון צריך לשים את נושא השילוב החברתי במעלה סדר העדיפויות, מתוך הבנה של החשיבות שיש לנושא לסטודנטים עם אוטיזם. הסטודטים רוצים להשתלב חברתית ולהכיר סטודנטים נוירוטיפיקלים, וחשוב לעזור להם בזה.
  • הכנת הסטודנטים והמרצים על ידי העברת ידע על נושא האוטיזם כדי להכין את הקרקע וההבנה לצרכים של סטודנטים אלו, לימוד המרצים והסטודנטים כיצד להתאים את ההתנהגות אליהם.
  • דרכי הוראה מתקדמות ומיוחדות המתאימות לסטודנטים אלו

לסיום, כדי להצליח לשלב סטודנטים עם אוטיזם במוסדות להשכלה גבוהה, חשוב מאוד להכין תוכנית אירגונית מפורטת המגייסת את המרצים, הסטודנטים, החונכים והסטודנטים עם האוטיזם ולייצר סביבת לימודים סובלנית וחיובית כלפי הנושא.

 

למאמר המלא – https://www.ariel.ac.il/wp/social-issues/wp-content/uploads/sites/141/2020/10/%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%95%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D-425-393.pdf