הבית של רונית בזמן קורונה

היכולת שלנו להסתגל לשינויים היא כוחנו הגדול. זה נכון עלינו כיחידים, וזה נכון עלינו כארגונים. אין ספק שתקופת הקורונה אתגרה אותנו להביא לכדי מימוש את הכוח הגדול שבנינו כאן ב"בית של רונית".

 

כאשר המגיפה התחילה, היינו בעיצומו של תהליך התפתחות והתרחבות של העמותה, פרויקטים שונים יצאו לדרך ונעצרו כתוצאה מהקורונה. העצירה המוחלטת שנכפתה עלינו, הכריחה אותנו לחשב מסלול מחדש, ולהבין, שעם כל הרצון הטבעי שלנו לגדול, להגיע לכל מקום, להפוך משמעותיים יותר בחיים של האנשים המיוחדים, השליחות האמתית מתרחשת כאן, אצלנו בבית, עם החברים שלנו שזקוקים לנו עכשיו, אולי יותר מתמיד.

בחודשיים האחרונים גילינו בצוות שלנו נאמנות ויצירתיות, סבלנות אין קץ, יכולת הסתגלות, והמון אהבה ונתינה, תוך שאנו עושים תהליך לא פשוט, בזמן קצר, כדי למלא את הצרכים של הקהילה שלנו.

הדבר הראשון היה המעבר לעולם הטכנולוגי. זה אינו מעבר פשוט, לא בשבילנו ולא בשביל החברים, החל מההבנה של מה הפלטפורמות הנכונות שיתנו את התועלת הגדולה ביותר כדי להישאר בקשר, דרך ההדרכה והלמידה של פלטפורמות אלו, וההליכה עם החברים, יד ביד, כדי להביאם לאוריינות המתאימה, כך שלמרות שאנחנו רחוקים, נישאר קרובים.

השתדלנו למלא את הצרכים של כל אחד ואחת, ובעיקר עשינו הכל כדי להמשיך כמה שיותר פעילויות וקבוצות חברתיות, לעתים בשינוי סגנון, ואף להוסיף עליהן פעילויות חדשות ואחרות.

לאף אחד הסגר הזה לא היה קל. הריחוק מהחברים והמשפחה, השעמום הגדול בלהיות סגור כל היום בבית, יחד עם החרדה מהוירוס והדיווחים מסביב לשעון, לא תורמים לבריאות הנפשית של אף אדם, בוודאי לא אדם מיוחד, ששינויי השגרה קשים לו, והבדידות חמורה אצלו.

כדי לשמור על שגרה ושפיות – עשינו כמה דברים  –

פתחנו את "קו הבית" לחברים ולבני משפחה, כדי להעניק אוזן קשבת, תמיכה והכוונה. תודה לגילה שניהלה בחודשים אלה את הקו, ענתה לחברים שנזקקו לנו, הקשיבה ותמכה.

הקבוצות החברתיות –

עמוד השדרה של עבודתנו לכן היה ברור שאנחנו חייבים להמשיך לקיים אותן בשביל החברים. בימים כאלו של סגר, חרדה, ניתוק חברתי, ללא עבודה וללא מסגרות אחרות, הצוות שלנו היה שם בשביל החברים. בהתחלה, עשינו מפגשים טלפוניים או בווטסאפ, עם הזמן עזרנו לחברים להתחבר לתוכנת הזום, ולאט לאט העברנו את הפעילות של הקבוצות החברתיות לזום. המפגשים היו מאוד משמעותיים – דיברנו על המצב, על התחושות, יצרנו אינטראקציה בין החברים, ויצרנו מקום שבו הם יכולים לדבר על הקשיים והתחושות, לפגוש פנים מוכרות וידידותיות, ובמקביל ללמוד לייצר אינטראקציה חברתית באמצעים דיגיטליים.

ענבר ארז, סמנכ"לית "הבית של רונית":

זה היה אתגר טכנולוגי מאוד לא פשוט גם לצוות ובטח לחברים, ולהפתעתנו הרוב המוחלט הצליח וגילה מיומנות – הרצון של החברים עודד את הצוות להמשיך להנחות מפגשים ולהתגבר על כל המגבלות שהזום הביא איתו.

למדנו איך לדבר בתורות, פיתחנו את יכולת ההקשבה והריכוז שלנו, עסקנו בנראות שלנו – חברים שבמפגשים ממשיים היו סגורים ומופנמים, יצאו אל האור דווקא במפגשי הזום, שכנראה הרגישו יותר בטוחים עבורם.

עסקנו בנוכחות שלנו – מכיוון שאין את הגוף הפיזי הנוכחות של האחר היא רק דרך המסך ורק סביב הפנים, מה קורה כשאני רגע קם לסגור את החלון? כשאני מתכופף ופתאום לא רואים אותי? כשאני עושה תנועה מסוימת? כמה חשובה הזווית שבה רואים אותי? הנוכחות שלנו כקבוצה היתה תלויה באופן בו הנחנו את עצמנו מול המסך. לחלק מהחברים החשיפה היתה גבוהה מדי, לחלק היא עשתה נפלאות.

הכרנו את הסביבה בה כל אחד נמצא – בבית ההורים, בחדר הפרטי שלו.

גילינו כולנו כמה הקשר ביננו ממלא וחשוב ומהווה עוגן וכדברי אריה המתנדב: "חמצן לכולנו".

שוחחנו ועבדנו על בניית סדר יום עבור החברים, שמירה על קשר רציף יומיומי עם הצוות ועם החברים, הדגשנו תכנים של Self Care – כיצד אני שומר על עצמי, כיצד אני מרומם את מצב הרוח שלי? בנינו מנטרות מעודדות, והכנו את עצמנו ליום שאחריי, לשינויים שעוד יגיעו וכיצד נצלח אותם."

החוגים –

החוגים הקבועים, ככל שיכלו עברו לקבוצת פייסבוק ייעודית וסגורה שפתחנו לחברים. שליו העביר חוג טאי צ'י שבועי, ענת המשיכה לבשל בחוג המטבחון בלייב בפייסבוק, כולל מתכונים מיוחדים לקראת החגים כמו חרוסת לפסח, ומתכונים אחרים כמו קציצות טונה, חמדה עשתה חוג אמנות ויצירה שבועי עם החברים בלייב, והכינה איתם מנדלות ויצירות, דור מחוג כלבנות טיפולית, העלתה שיעורים של פקודות בסיסיות לכלב, ועוד.

ענת חיון, שמדריכה את חוג המטבחון, חוג בישול בימים כתיקונם, העבירה את הפעילות כולה בהתחלה ללייבים בפייסבוק ואחר כך גם ל 2 מפגשים בזום. היא הכינה עם החניכים מתכונים שונים, כולל מתכונים לחג, כמו חרוסת לפסח, מספרת:

"את המצרכים שצריך להכין מראש כדי לבשל איתי יחד, שלחנו להם בהודעות לפני. בסך הכל החוויה הייתה טובה, היו מפגשים יותר טובים ופחות מוצלחים, אבל אני חושבת שבתקופה של הסגר החמור, כשלא היה להם שום דבר אחר, החניכים מאוד חיכו למפגשים הווירטואליים שלנו, ושמחו עליהם, ואני יודעת שהם גם ניסו להכין חלק מהדברים. בסופו של דבר, בשבילי, אין תחליף למגע אנושי, למפגש פנים אל פנים ולחברותא, אבל כשאין אפשרות לעשות את זה, העולם הווירטואלי בהחלט נותן מענה"

סרטונים שהעלו מדריכי החוגים ומתנדבים

פעילויות נוספות –

מילאנו את קבוצת הפייסבוק בפעילות של מתנדבים ומנחים יקרים, שהתנדבו להביא לנו פעילויות בלייב בפייסבוק שחלקן הפכו למסורת חדשה ודיגיטלית –

שמוליק העביר בכל בוקר 10 דק' של התעמלות בוקר, כדי לשמח את החברים ולהזיז קצת את השרירים בימים של סגר

ישראל הקריא סיפורים נהדרים, חלקם מיועדים לחגים כמו הסיפור של יציאת מצרים לקראת פסח וחלקם סיפורים קלאסיים, וההיענות של החברים לשמיעת הסיפורים הייתה גדולה.

אמרל העלתה סרטונים של סידורי פרחים ויצירה

ליטל העבירה סרטונים על חיבור לטבע בתקופה הזאת של האביב שהחל לפרוח בחוץ, והביאה לנו מראות וריחות מהשדות והגינות, כדי לגוון את הבתים בהם היינו סגורים

רמי אירגן לנו צפיות בסרטים משותפים דרך הפייסבוק

גלעד יצר לנו מסורת חדשה של חידונים בזום בסופי השבוע, חידון על הקולנוע ישראלים, על המוזיקה ישראלית ועוד (מחכה לציטוט של גלעד ותובנות שלו על הדברים)

רמי וגלעד יחד ייצרו את מה שאפילו אנחנו לא האמנו שיכול לקרות – מסיבות ריקודים.

וכך, התאספנו 3 פעמים כדי לחגוג יחד, לרקוד, ולפגוש חברים.

כל אחד בבית שלו, אבל תודות לטכנולוגיה, כולנו יחד. חגגנו במסיבת ריקודים גדולה, עשינו יחד סדר פסח, חגגנו את שבועות, והכל יחד, אבל במרחק בטוח.

למדנו והבנו את היכולות והמגבלות של כל אחד מהתחומים. חלק מהחוגים והפעילויות עברו לזום, חלק נשארו בפייסבוק כסרטונים או לייבים, ועם הסרת המגבלות, החזרנו חלק מהפעילויות למרכז עצמו, כמובן על פי התנאים וההנחיות המלאות של משרד הבריאות והרווחה, כשאנו שומרים על היגיינה, מרחק חברתי, מדידת חום, ורישום כניסות.

ראשונים חזרו חוגי הכושר והפעילות הגופנית, ואחריהם גם יתר הפעילויות והחוגים.

תקופה המלמדת אותנו להתפתח, להתחדש ולאמץ את מה שעבד בשבילנו. אז נכון, מתחילים לחזור לשגרה ולפעילות במרכז, אבל כבר עכשיו אנחנו עובדים על לפתח ולפתוח את קבוצת הפייסבוק שהייתה אבן שואבת לחברים בזמן הסגר, ודרכה למדנו שיש בהחלט צורך חשוב להעלות תכנים גם בפייסבוק ולשמור על קשר עם החברים גם שם, ולכן, נמשיך להעלות תכנים, לשפר ולקדם את הקבוצה, כדי שתשמש את החברים בין המפגשים במרכז, ותהיה מקום מפגש וירטואלי לכולנו.

פעילויות שונות שנעשו בזום, יעברו חלקן לעולם הפיזי, וחלקן ימשיכו להתקיים בזום, לטובת החברים וכחלק מהשירותים שהמרכז נותן להם.

צוות הבית של רונית כולו עובד מתוך תחושת שליחות, והיה ברור לנו מהרגע הראשון, שבמקום שבו החברים צריכים אותנו הכי הרבה, אנחנו נהיה שם בשבילם ונמצא את הדרך לעשות הכל כדי לא להשאיר אותם לבד בתקופה המאתגרת הזו.

אנחנו מאמינות שאתגרים מביאים איתם יצירתיות, וכך פעלנו לאורך המשבר.

אפשר לומר שעכשיו יותר מתמיד אנו מוכנים לכל משבר שיבוא אלינו.

נשמח לשמוע מכם – חברים, הורים, מטפלים וידידי הארגון, איך חוויתם את הפעילות שלנו בזמן משבר, כדי להבין ולשפר לפעמים הבאות.

רק בריאות ואהבה,

רונית וענבר